החלטה בתיק ת"א 38737-02-12

1.      לפני בקשת הנתבעת ליתן צו המורה לתובעת לגלות ולאפשר עיון במסמכים ספציפיים בקשר לקיזוזים שאושרו ע"י התובעת לרשויות מקומיות שונות בשנים 2004-2010.

2.      ענינה של התביעה, חוב הנתבעת לתובעת במסגרת מכסות הניקוז שמגיעות לתובעת ע"פ דין לשנים 2009-2010 ושהנתבעת לא שילמה עד היום.

3.      הנתבעת לא חולקת על סכומי המכסות וסכום התביעה אלא שלטענתה, מכוח הסכם או נוהג שבין הצדדים שקיים מזה שנים, זכאית הנתבעת לבצע קיזוזים בגין הוצאות שהוציאה לביצוע עבודות ניקוז בתחום אחריות התובעת.

4.      התובעת טוענת כי הנתבעת לא מילאה אחר התנאים שקבע הנוהל לצורך אישור קיזוז ובהם הדרישה כי קיזוזים לא יאושרו רטרואקטיבית אלא רק בכפוף להגשת בקשה מסודרת מראש, בחינתה מבחינה הנדסית ותקציבית, אישור העבודה והסכומים, ופיקוח. ללא כל אלה לא ניתן להעמיד את התובעת בפני עובדה, ולדרוש קיזוזים בדיעבד (קיזוזים שנדרשים לראשונה שנתיים לאחר הגשת החשבון המאושר וכתגובה לתביעה).

5.      הנתבעת טוענת בבקשתה כי חרף טענות התובעת בדבר עבודה לפי הנוהל תוך שמירה על כספי ציבור, בפועל אושר קיזוז לרשויות מקומיות אחרות למרות שהן לא עמדו בנוהל ולכן מבוקש גילוי ועיון בכל המסמכים הנוגעים לאותן רשויות: מטה אשר, מעלה יוסף וכפר ורדים לשנים משנת 2004 ועד 2010.

6.      להשלמת התמונה יצוין כי במקביל לתיק זה מתנהל בין הצדדים תיק אחר בבית משפט השלום בחיפה( ת.א 10182-12-08) בתביעה לתשלום מכסות הניקוז לשנים 2004-2008 (להלן: " התביעה הישנה"). גם בתביעה הישנה טוענת הנתבעת כי לא חבה דבר בשל זכות לקיזוז סכומים המגיעים לגובה התביעה.

7.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, דין הבקשה להידחות.

8.      הטענה לפיה התובעת נוהגת איפה ואיפה ואישרה קיזוז רטרואקטיבי לרשויות אחרות בשנים עברו בניגוד  לנוהל, אינה טענה ממין העניין. ככל שהתובעת נהגה כך בעבר, אם בכלל, הרי שאין לנתבעת זכות מוקנית כי התובעת תמשיך לנהוג בניגוד לדין ולאמות מידה שוויוניות של אי העדפת מועצה אחת על פני רעותה.

זאת ועוד, בתביעה הישנה שהוגשה בשנת 2008 הבהירה התובעת באופן מפורש כי הנוהל, ומשאבי התקציב המוגבלים, מכתיבים כי רק בקשות המוגשות מראש ונבחנות לגופן הן בנות קיזוז בסכומים הספציפים המאושרים (מראש) וכי כל מנגנון אחר בו מועצה מחליטה לבצע ללא אישור מוקדם של רשות הניקוז פוגע בהגינות ובמועצות שלא עשו דין לעצמן והעמידו את התובעת בפני עובדה. עמדה זו של התובעת היתה ידועה אפוא לנתבעת עוד משנת 2008 כך שהנתבעת ידעה על סירוב להכיר בכל קיזוז שאינו לפי הנוהל החל משנת 2008.

בשים לב לאמור, אין רלבנטיות, בתביעה שלפניי, לבדיקת המסמכים הנוגעים לקיזוזים שנעשו ביחס למועצות שונות לפני שנת 2009 ואין במסמכים אלו לשנים 2004 עד 2008 כדי לסייע לנתבעת.

אוסיף אף כי בניגוד לתביעה הישנה, בית הדין המחוזי למים נתן דעתו לחיובים של הנתבעת לשנים שבתביעה כאן ואף נערך לנתבעת שימוע באופן שאין חולק כי היא חבה את הסכומים שבמכסות הנטענות.

9.      אשר לשנים 2009-2010, מושא התביעה שבפניי, עיינתי בתצהיר מנכלי"ת רשות הניקוז שהוגשה בתביעה הישנה וצורפה כחלק בלתי נפרד לבקשה זו, ועיינתי גם בטבלה המפורטת ביחס לקיזוזים של מטה אשר, מעלה יוסף וכפר וורדים לשנים הרלבנטיות ומצאתי כי לפי המוצהר, כל הקיזוזים למועצות אלו הם פרי הגשת בקשות מסודרות ומפורטות מראש, קיום סיורים, אישור ביצוע, פרוטוקול ביצוע עבודות, ואישור חשבונות. פעולות אלו הן בהתאם לנוהל, (אלא אם כן טוענת הנתבעת כי תצהיר התובעת הוא שקרי) זאת להבדיל מדרישות הקיזוז של הנתבעת בעניננו שהן דרישות רטראקטיביות ומנוגדות לנוהל. במצב דברים זה אין בסיס להשוואה בין הקיזוזים שאושרו מראש לאחרים לבין הקיזוזים המתבקשים כיום ע"י הנתבעת ביחס לעבר, ואין רלבנטיות במתן עיון באותם מסמכים של בקשות, סיורים, פרוטוקולים ואישורים ולכן אין להיעתר לבקשה.

10.  אשר על כן אני דוחה את בקשת הנתבעת לעיון ספציפי. הנתבעת תשא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד של התובעת בסך 2,000 ש"ח.

הנתבעת תגיש את תצהיריה עד 10/2/13 כדי שניתן יהיה לקיים ק"מ עניני בישיבה הקבועה ל-26/2/13 ולקדם את התיק.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ג, 11 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: